תרבות ונימוסים בקפריסין
הקפריסאים חמים, נינוחים ואוהבים את הישראלים — אבל הקצב ים-תיכוני: 'סיגא סיגא' (לאט לאט). שירות במסעדה לוקח זמן, חנויות בכפרים סוגרות לסיאסטה 14-17, וארוחות הן עניין של שעתיים. אל תמהרו אנשים, זה מרחיק. אנגלית נפוצה בזכות העבר הבריטי, במנזרים לבוש צנוע (כתפיים וברכיים), ו'יאסו' עם חיוך פותח כל דלת.
קפריסאים הם אנשים חמים — נינוחים, מסבירי פנים, ולא ממהרים לשום מקום. אם תזרמו עם הקצב הים-תיכוני במקום להילחם בו, תגלו אי שקל לאהוב. כמה דברים קטנים על התרבות יעשו את הטיול חלק עוד יותר.
הכנסת אורחים
ההכנסת אורחים הקפריסאית אמיתית — בכפרים עוד מציעים לאורח קפה, מתוק ('גליקו') או כוסית זיוואניה כאות כבוד. אם מציעים לכם — קבלו, זה מחווה של חום. חיוך, 'יאסו' (שלום) ותודה פותחים הכל.
קצב החיים — 'סיגא סיגא'
- שירות איטי במסעדות — זה לא חוסר כבוד, זה התרבות. תזרמו.
- סיאסטה — בכפרים ובערים קטנות עסקים נסגרים אחה"צ (≈14-17).
- ארוחות ארוכות — מזה זה שעתיים, וזה הקטע.
- לא ללחוץ ולא למהר אנשים — זה מרחיק יותר משמקרב.
טיפ ישראלי: ישראלים רגילים לקצב מהיר ולפעמים זה מתנגש עם ה'סיגא סיגא' הקפריסאי. במסעדה — אל תתעצבנו שהחשבון לוקח זמן; פשוט בקשו בנעימות. סבלנות וחיוך מקבלים יחס הרבה יותר טוב.
לבוש ואתרים דתיים
בחופים ובערים הלבוש משוחרר. אבל במנזרים ובכנסיות (כמו מנזר קיקוס) נדרש לבוש צנוע — כתפיים וברכיים מכוסות. קחו צעיף/חצאית-עטיפה אם מתכננים ביקור במנזר. בחלק מהמקומות יש כיסויים בכניסה.
שפה
השפה הרשמית בדרום היא יוונית, ובצפון טורקית — אבל האנגלית נפוצה מאוד בזכות העבר הבריטי, כמעט כולם בענף התיירות דוברים אנגלית טובה. כמה מילים ביוונית ('יאסו', 'אפחריסטו'=תודה) תמיד מתקבלות בחיוך. ראו מילון השפה.
יחס לישראלים
היחס לישראלים בקפריסין חם וטוב — יש קשר היסטורי, קרבה, וזרם תיירים ישראלי גדול שמוכר ואהוב. תרגישו בבית. הקהילה היהודית-ישראלית פעילה, ובתי החב"ד מהווים גם מוקדי קהילה.